פס"ד שדן בהגדרת "משתמש" ברכב לפי ס' 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.        זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים ג' כנפי-שטייניץ, ר' כרמל ור' שטרנברג-אליעז) שאישר את פסק דינו של בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא השופט כ' מוסק) במסגרתו נקבע כי יש לראות במשיב הפורמלי (להלן: המשיב הפורמלי או הנפגע) "משתמש" ברכב, במובן סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

2.        המשיב הפורמלי נסע ברכב צבאי כנוסע (להלן: הרכב או הרכב החונה). הרכב התנגש בגדר הפרדה ונעמד, כאשר חלקו על שולי הכביש וחלקו על הכביש עצמו. מאחר שלא ניתן היה עוד לנסוע ברכב, יצא הנפגע מן הרכב והשתמש במכשיר הטלפון הנייד שלו להתקשר ליחידתו, על מנת לדווח על התאונה ועל מנת לקבל את מספר הטלפון של רכב הגרר. משקיבל את מספר הטלפון הדרוש לו, חייג הנפגע לרכב הגרר תוך שהוא פוסע הלוך ושוב על שולי הכביש, או אז פגע בו רכב אחר שהיה בנסיעה (להלן: הרכב הפוגע), גרם לו לנזקי גוף ותוך כדי כך התנגש ברכב החונה. לפי עדות הנפגע, שאינה שנויה במחלוקת, אירעה התאונה כעשר דקות לאחר יציאתו מן הרכב ובהיותו במרחק שאינו עולה על שני מטרים מן הרכב החונה. על רקע האמור נדרש בית משפט השלום להכריע אם חובת הפיצוי חלה על מבטחת הרכב החונה או על מבטחת הרכב הפוגע. לצורך כך דן בית המשפט בשאלה אם ניתן לראות בנפגע משתמש ברכב החונה או שמא נותק הקשר בינו לבין הרכב החונה, ויש לראותו הולך רגל שנפגע על ידי הרכב הפוגע.

3.        בית משפט השלום הגיע למסקנה כי שהיית הנפגע מחוץ לרכב היתה קשורה קשר הדוק לתיקון התקלה, היינו גרירת הרכב שנפגע, ועל כן יש לראות בו בגדר משתמש ברכב. הובהר כי הנפגע שהה בעת הפגיעה בו על שולי הכביש משום שהתקשר להזמין גרר. בנוסף קבע בית המשפט כי התאונה הנדונה היתה תאונה מעורבת, שעליה חלה הוראת סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים. בהתאם לכך הורה בית המשפט כי שתי המבטחות יחובו יחד ולחוד כלפי הנפגע, בגין מלוא הנזק, ואילו ביחסים ביניהן - ישאו בנטל בחלקים שווים. בנוגע לגובה הנזק, הגיעו הצדדים להסכמה עוד בטרם פסק בית המשפט בשאלת החבות.

4.        שני הצדדים ערערו על פסק הדין. בפתח הדיון הוסכם ביניהם כי בית משפט השלום טעה משפטית עת קבע כי חלה במצב הנדון הוראת סעיף 3(ב), שלפיה חבות המבטחות ביחד ולחוד כלפי הנפגע בגין מלוא הנזק. לפיכך הוסכם, כי ככל שיקבע כי המשיב הפורמלי נפגע עקב השימוש ברכבו - תחול החבות בפיצויים על מבטחת רכבו במלואה. לאור האמור הועמדה, בסופו של דבר, לפני בית המשפט המחוזי שאלה אחת ויחידה, היא השאלה שנדונה על ידי הערכאה הראשונה, לאמור: אם יש לראות בנפגע "משתמש" ברכב שבו נסע.

           בית המשפט המחוזי אישר את מסקנת בית משפט השלום לפיה המשיב הפורמלי נפגע עקב סיכון שנוצר כתוצאה מהשימוש ברכבו: "הימצאותו של הנפגע מחוץ לרכבו דקות ספורות לאחר התרחשות התאונה הראשונה ויציאת הרכב מכלל שימוש" - כך נקבע - "היתה קשורה קשר הדוק לשימוש ברכבו ולצורך לבדקו ולחלצו מן המקום. הפגיעה בנפגע על ידי רכב האיסוזו נגרמה בשל הסיכון שיצר השימוש ברכב שלו". לאור האמור, פסק בית המשפט כי החיוב על פי פסק הדין יחול במלואו על המבקשים שלפנינו - נהג הרכב החונה ומבטחת רכבו. 

5.        המבקשים אינם משלימים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי. מכאן בקשתם כי תינתן להם רשות ערעור. המבקשים סבורים כי המשיב הפורמלי נפגע בהיותו "הולך רגל" ולפיכך טוענים הם כי חובת הפיצוי צריך שתחול באופן מלא על מבטחת הרכב הפוגע, היא המשיבה 3. המבקשים טוענים, בין השאר, כי הנפגע לא עשה כל שימוש ברכב החונה במובן חוק הפיצויים. לשיטתם, שיחת הטלפון שערך לבסיסו לצורך הזמנת רכב גרר אינה יכולה להיחשב חלק מפעולת תיקון או טיפול דרך, שכן הימצאותו של הנפגע על שולי הכביש, כעשר דקות לאחר הפגיעה בגדר ההפרדה, מנותקת עובדתית ומשפטית מן השימוש שעשה קודם לכן ברכב. המבקשים סבורים כי תיק זה מצדיק את התערבותנו, שכן מדובר בשאלה בעלת חשיבות משפטית-ציבורית, הנוגעת לתיחום הגדרת המונח "תאונת דרכים".

           המשיבים מצידם סבורים כי אין מקום להתערב בהחלטות הערכאות הקודמות.  לשיטתם, שהייתו של הנפגע מחוץ לרכב בנסיבות שהוכחו -חיוג לרכב גרר שיחלץ את הרכב - קשורה קשר הדוק להסרת הסיכון התחבורתי, ומשכך היא בגדר "שימוש" ברכב על פי החלופה של טיפול או תיקון דרך, כפי שנקבע על ידי שתי הערכאות דלמטה. המשיבים טוענים לעניין זה כי הנפגע סייע בידו של הנהג בכל הקשור לתיקון הדרך, היינו הסרת הסיכון התחבורתי. לחלופין טוענים המשיבים כי במידה שיקבע כי הנפגע לא היה "משתמש", שומה יהיה לקבוע כי במקרה הנדון חל סעיף 3(ב), שאז יש לחלק את החבות לפיצוי הנפגע בין שתי המבטחות. המשיבים טוענים לעניין זה כי הרכב החונה היה הגורם הסיבתי לתאונה, שכן מיקומו על המסלול גרם לרכב הפוגע לסטות מנתיבו ואף מנע מן המשיב הפורמלי לחמוק מפגיעתו.

6.        החלטנו לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.

           הפסיקה הכירה באפשרות לראות אדם שיצא מרכבו לשם ביצוע פעולות מסוימות כאילו לא היה הולך רגל אלא "נוהג" ברכב או "משתמש" בו במובן חוק הפיצויים. כך, נפסק בע"א 554/89 מדינת ישראל נ' אלראהב, פ"ד מה(2) 338 (1991) כי עצירת רכב על אם הדרך על מנת לבדוק תקלה שאירעה בו היא בגדר "שימוש" ברכב, וכי שימוש כזה טומן בחובו, מטבע הדברים, גם סכנת פגיעה מרכב אחר החולף בדרך. באותו עניין נקבע כי "נוהג ברכב, היורד לשוליים ויוצא מן הרכב על מנת לבודקו, לתקנו וכיוצא בכך, חושף עצמו לסכנות האורבות בדרך כלל למי שמצוי בדרך או בקרבתה, ובתוכן סכנת הפגיעה מרכב חולף. כל עוד הימצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו ולמעשה מהווה אותו השימוש, כי אז פגיעה בו תיחשב כנגרמת עקב השימוש". במקרה כזה, תוטל החבות לפיצוי הנפגע בגין נזקיו באופן בלעדי על מבטחו שלו, והוא לא יוכל לתבוע את הנוהג ברכב האחר.

           בע"א 1761/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 31.10.07) (להלן: פרשת אררט) חזרנו וקבענו כי מי שנסע ברכב ויצא לבדוק תקלה ברכבו ואז נפגע על ידי רכב אחר, עשוי להיחשב נוהג העושה שימוש ברכבו, ובלבד שמתקיימת זיקה סיבתית בין השימוש ברכב לבין נזק הגוף שנגרם. באותו עניין נפגעה נוסעת (להלן: סוהא) ברכב שעצר בשולי הכביש (להלן: רכב האאודי) על מנת להושיט עזרה לרכב אחר (להלן: רכב הסובארו) בהחלפת גלגל. סוהא עמדה בצד הדרך בקרבת רכב הסובארו, שוחחה עם קרובת משפחה ולא השתתפה בהגשת העזרה. היא נפגעה מרכב שלישי (להלן: רכב היונדאי) שחלף בכביש. נפסק כי הימצאותה של סוהא מחוץ לרכב האאודי שבו נסעה לא היתה קשורה לשימוש בו, שכן לא נעשה ברכב האאודי כל תיקון דרך. לפיכך, כך נפסק, יש לראות את סוהא כנפגעת מחוץ לרכב. "שונים היו פני הדברים" - כך נקבע - "אילו עסק פדל בתיקון רכב האאודי - בו נסעה [סוהא]- והיא היתה מסייעת בידו; אך לא כך היה במקרה זה". 

7.        בענייננו סברו הערכאות דלמטה כי המשיב הפורמלי סייע בידו של הנהג בכל הקשור לתיקון הדרך, היינו הסרת הסיכון התחבורתי, ועל כן יש לראותו "משתמש" ברכב. נקבע כי במקרה דנן, בשונה מפרשת אררט, הימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב על מנת להזמין רכב גרר היתה קשורה קשר הדוק לתיקון התקלה ברכב, לאמור גרירת הרכב הנפגע. אין בידי לקבל קביעה זו.

           בבוא בית המשפט להכריע אם נפגע מרכב חולף הינו "הולך רגל" או "משתמש", שומה עליו לבחון אם התקיים אחד השימושים המנויים ברשימה הסגורה שבהגדרת המשנה בסעיף 1 לחוק הפיצויים. רק אם מתקיים בנפגע אחד מאותם שימושים - תקום חבות למבטחת הרכב שבו נעשה השימוש, ואילו במקרה אחר - יחשב הוא לנפגע מחוץ לרכב. ודוק - לא די בקשר סיבתי עובדתי לשימוש, אלא נדרש "שימוש" במובן שניתן לרכיביה השונים של הגדרת המשנה בפסיקה. לאמור: לא די בכך שהימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב נבעה משימוש קודם או משימוש עתיד לבוא, אלא צריך שהימצאות הנפגע מחוץ לרכב תהווה - היא כשלעצמה - שימוש.

           לכן נפסק כי אין לראות במי שנפגע מרכב חולף, לאחר שיצא מרכבו על מנת לדרוש בשלומם של נפגעי תאונת דרכים בה היה מעורב, כמי שהשתמש באותה עת ברכבו. הובהר כי:

היום, לאחר שנחקק תיקון מספר 8 לחוק הפיצויים, ובמסגרתו נקבעה רשימה של שימושים מוכרים, ברור הדבר שעל מנת שיוכר הנפגע כ"נוהג", נדרש כי הימצאותו מחוץ לרכב קשורה בטבורה לא סתם לשימוש כי אם לשימוש מוכר - מבין השימושים המנויים בסעיף 1 לחוק. בענייננו, בית המשפט המחוזי סבר כי דרישה זו לא נתקיימה, ובמסקנה זו אין עילה להתערב. הנפגע במקרה זה יצא מרכבו כדי לבדוק את מצבה של הנהגת ברכב האחר, ואז שב למכוניתו ובירר, מבעד החלון, את מצבו של הבן. תיקון דרך או טיפול דרך לא היו כאן, ובצדק קבע בית המשפט המחוזי, כי ההנחה העובדתית שהנפגע התכוון להיכנס לרכב אינה נתמכת בחומר הראיות. גם הניסיון לקשור את הימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב לשימוש הקודם, של הנסיעה עצמה - בבחינת שימוש לוואי - דינו להיכשל במקרה זה...

...שימושי לוואי שאינם חלק טבעי ואינטגראלי מהמונח "נסיעה ברכב" ואשר אינם נזכרים במפורש בחוק, שוב אינם באים בגדרו לאחר תיקון מספר 8. כאלה הם פעולותיו של הנפגע במקרה זה. התאונה הביאה את הנסיעה לקיצה, הנפגע יצא מן הרכב, התרחק ממנו, ושב לקרבתו. שלב נסיעת ההמשך טרם החל. הנה כי כן, הנפגע לא נפגע במסגרת השימוש של נסיעה או במסגרת שימוש מוכר אחר". (רע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, בפיסקה 6 (לא פורסם, 8.11.07).

8.        לאור האמור, יש לבחון אם במקרה שלפנינו ארעה הפגיעה בזמן שהנפגע השתמש ברכבו באחת הדרכים המנויות בסעיף 1 לחוק. בעניינו השימוש הנטען הוא "תיקון דרך". ברע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 4.2.09) הובהר כי תיקון מספר 8 לחוק הפיצויים נועד להחזיר במידת האפשר את המושג "תאונת דרכים" למשמעותו הפשוטה והיומיומית בעיני הציבור. "הכנסת טיפולי הדרך לגדרי 'שימוש ברכב מנועי'" - כך הוסבר - "נועדה לענות על התחושה כי פעמים, במפתיע, מתרחשות תקלות המחייבות את הנהג לתקן אותן במהלך הנסיעה כדי לאפשר את המשכתה". בפסק הדין נקבעו מספר תנאים בהם יש לעמוד, על מנת שטיפול מסוים יחשב ל"טיפול" או ל"תיקון דרך". נקבע, בין השאר, כי צריך שהטיפול יתרחש בדרך; כי מדובר יהיה בטיפול הנדרש עקב אירוע פתאומי ומבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה; וכן כי מדובר בטיפול או תיקון שנוהגים לעשות בדרך, ולא בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. והנה, על פי הממצאים העובדתיים בענייננו, הנפגע פסע הלוך ושוב על שולי הכביש כשהוא מבצע שיחות טלפון הקשורות לתאונה. הוא לא ביצע כל פעולת תיקון דרך ואף לא התכוון לבצע פעולה כזו, אלא התעתד להזמין רכב גרר, שכן מדובר היה בתקלה מורכבת שחייבה הזמנתו של בעל מקצוע. לאור האמור, אין לראות במשיב הפורמלי כמי שנפגע במסגרת השימוש של "תיקון רכב". מובן גם כי אין לראותו כמי שנפגע במסגרת השימוש של נסיעה, שכן תאונת הרכב הביאה את הנסיעה לקיצה.

9.        לאור מסקנתנו זו, יש להמשיך ולבחון את טענתם החלופית של המשיבים, לפיה המבקשת 2, מבטחת הרכב החונה, חבה עימם במשותף בפיצוי, מכוח סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים. כזכור טענו המשיבים לעניין זה כי חנייתו הכפויה של הרכב החונה, כשהוא בולט לתוך נתיב הנסיעה השמאלי, היא שגרמה לתאונת הדרכים. ואולם, הממצאים העובדתיים שנקבעו בענייננו אינם תומכים בטענות המשיבים. כל שנקבע הוא כי הרכב הפוגע פגע במשיב הפורמלי "גרם לו לנזקי גוף ותוך כדי כך התנגש ברכב החונה". בכך אין כדי לבסס את טענתם לקיומו של הקשר הסיבתי הנדרש בין הימצאותו של הרכב החונה בשולי הכביש לבין התרחשות התאונה שבה נפגע המשיב הפורמלי (השוו לעניין אררט).